השמיים לא היו הדבר היחיד שבער כשהשמש שקעה נמוך. היא שלי, זוהרת בשיזוף של שעת הזהב, הפכה את כל החוף לבמה שלה. ואיזו במה – בנויה על קימורים מטורפים, עם חזה שהתחמק מכל היגיון וישבן כל כך מרשים שהוא יכול לעצור תנועה.

אבל תמונות יפות היו רק החימום. זה היה כיבוש אמיתי. המצלמה שלי לא רק תפסה אותה, היא זללה אותה. בין הבזק לבזק, הידיים שלי תבעו שטח משלהן. הרגליים הארוכות והחזקות שלה היו על הכתפיים שלי, העור שלה חם למגע, והכוס שלה כבר היה רטוב וסיפר לי שהמצלמה זה לגמרי לא מספיק.

ואז היא לקחה פיקוד. היא הביטה ישר לתוך העדשה, אתגר בעיניים, ולאט לאט פתחה לי את הרגליים. לא מבט ביישני, אלא מופע שלם ומכוון – נתנה לאור הדועך לתפוס כל פרט אינטימי, מציעה את עצמה לגמרי לעין של המצלמה. זאת הייתה הזמנה, גולמית ובוטה.

נכנסנו לקצב של זה. הרעיון הזה של "סקס מצולם"? חיינו אותו. כל פריים היה חדירה עמוקה, כל פוזה חדשה הייתה תזוזה רעבה של גופים. המצלמה תפסה הכל: את השאיפה החדה של הנשימה שלה, את הרגע שבו המבט הקר של הדוגמנית נמס לצורך טהור ונואש.

זו סוג אחר של עירום. אתה מצייר באור ומתמקד עם כל הגוף. והתחושה הזו, כשאני קבור עמוק בתוכה, בזמן שקרני השמש האחרונות מצפות את עורה בזהב והאוקיינוס שואג... היא חקוקה בי, לנצח.

יש נשים שנולדו לשלוט ברגע. היא לא רק שלטה בסצנה. היא שלטה בי, היא שלטה בעדשה שלי, וגרמה לשמש השוקעת להיראות כמו מופע החימום שלה.