אחותי החורגת לא זיהתה אותי, אבל היא נמשכה אלי באופן שאין לטעות בו.
למרות שלא הייתה מודעת לזהותי, היא התכוונה בבירור להתקרב. במבט מזמין, היא נתנה לחולצתה להחליק. העברתי את אצבעותי על חזיה, מתגרה בה עד שנשימתה הפכה שטחית. מאז התאונה, היא התנהגה אחרת - יותר נועזת, פחות מרוסנת.
היא הסתובבה, קשתה את גבה קלות. הכל היה מוצג, ועם כל רגע שחלף, היא הפכה ליותר נרגשת. לא עבר זמן רב לפני שידה ירדה מטה, נוגעת בעצמה בעדינות. אבל היא רצתה יותר ממגעה שלה - היא הושיטה יד אלי, כורכת את אצבעותיה סביב אורך גופי. היא נטתה קדימה, משתמשת בפיה להרטיב את הקצה לפני שלקחה אותי עמוק יותר, לאט בהתחלה, ואז עם רעב גובר. התחושה הייתה מהממת, ותכננתי בעדינות את ראשה, מאבד את עצמי בקצב.
כשהיא משכה לאחור, עיניה היו מעורפלות מתשוקה. היא הייתה יותר ממוכנה לי, והיא דאגה שאדע. הייתי צריך לטעום אותה קודם, אז הורדתי את פי אל ליבתה. היא נשפה באוויר כשחקרתי אותה בלשוני, מתיקותה דחפה אותי לטירוף. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה להיות בתוכה.
ואז תורה הגיע. היא פתחה את עצמה בפני, ואני פתחתי לאט את קפליה. היא הייתה צמודה, וכשדחפתי לתוכה, הרגשתי פרץ של צורך טהור. לא יכולתי להתאפק - רציתי את כולה. השכבתי אותה על גבה, והיא הרחיבה את רגליה, נותנת את עצמה לגמרי. עם כל דחיפה, הגניחות שלה גברו, גופה מתקשת לפגוש את שלי. זזתי מהר יותר, והיא תפסה את קצה השולחן, תומכת בעצמה כשהלכתי עמוק יותר, מכה באותו מקום שגרם לה לרעוד. כשמשכתי לאחור, גופה התהדק, משתוקק לעוד.
ואז היא התהפכה, מוכנה שאקח אותה מאחור.

טרם נכתבו תגובות.
טרם נכתבו תגובות.